ריפוי נתק משפחתי (גלוי או סמוי) בחגים – חלק א: עבור הורים ✨
כמה טיפים פשוטים שיכולים לעזור להורים לתרום לריפוי הנתק המשפחתי שהם חיים בתוכו
בתקופת חגי תשרי, ובמיוחד בראש השנה (וגם בפסח), הדפוסים המשפחתיים מתעצמים. זה זמן שבו הכיסא הריק מורגש יותר, והקשיים מתחדדים.
אני רוצה להתחיל בבהירות: נתק משפחתי לא נפתר ברגע, לא באיזה טריק חכם, ולא במחווה אחת בחג. עבודה על ריפוי נתק משפחתי מצריכה נחישות, גמישות ומשאבים אנרגטיים לאורך זמן כדי להגיע לריפוי אמיתי.
ובכל זאת, גם בחגי תשרי, בפסח, ובאירועים משפחתיים, להורים יש מה לעשות, שיכול לתרום לתהליך הריפוי של הנתק המשפחתי (הגלוי או הסמוי).
בפוסט הזה אני מתמקד בכם, ההורים. (בקרוב יתפרסמו הפוסטים לילד/ה המנותק/ת ולאחים).
מה כדאי להורה לילד/ה מנותק/ה לעשות בתקופה זו
זה קשה מאוד שהילד/ה שלכן/ם לא מגיע לחג. החגים והאירועים המשפחתיים מחדדים את הכאב והחסר.
במצב שבו הילד/ה המנותק לא מגיע לחג/למפגש:
כדאי להנכיח את קיומו של הנעדר/ת באופן מכובד ולא ביקורתי.
גם אם אתם לא מבינים למה הילד/ה התנתק/ה, צריך להבין שיש לו/לה סיבה טובה מאוד.
אז ראשית:
אני יודע שלרוב זה קשה לקבל שיש סיבות טובות לנתק, במיוחד כשכל כך כואב ולא מבינים מה השתבש. המנטרה הזאת יכולה לעזור:
1. אמצו מנטרה פנימית מרפאת
המנטרה: "גם אם אני לא מבין/ה למה הילד/ה שלי בנתק ממני, אני יודע/ת שיש לכך סיבות טובות. אני מקווה שבשנה הקרובה נעשה את העבודה המתאימה כך שנוכל להיות בחג הבא יחד."
למה זה עובד:
- במקום להתמקד בביקורת על הילד – אתם מתמקדים בעבודה שלכם
- זה מונע את המלחמה הפנימית שמחזקת את הנתק
- זה פותח דלת לתקווה ולפעולה
- זה נותן לכם עוגן חיובי
2. צרו נוכחות מכבדת לילד/ה בחג
יש לכם כמה אפשרויות טובות:
ברמה הפיזית: השאירו כיסא ריק אם זה אפשרי ולא יוצר מתח נוסף במשפחה. זאת האפשרות הטובה ביותר, אם כי לא תמיד מתאימה למשפחה שלכם.
ברמה המילולית: הזכירו את הילד/ה בהערכה ולא בביקורתיות במהלך החג:
- "הוא היה נהנה מהמנה הזאת"
- "היא היה אוהב את השיר הזה"
חשוב: בלי ביקורת, בלי דרמה, בלי "היא בחרה שלא להגיע"
שימו לב שלא תמיד זה אפשרי להזכיר בלי גלי הדף שליליים, אבל אם אפשרי להזכיר אפילו פעם אחת בצורה חיובית זה יכול להיות נהדר.
הכלי החשוב ביותר – עבודה דמיונית
ברמה הדמיונית: דמיינו את הילד/ה יושב איתכם לרגע במהלך החג (זה פרטי, אישי – אין צורך לשתף אף אחד). כדאי לעשות את זה בכל מצב – לדמיון הזה יש הרבה מקום מרפא.
אפשר לעשות את זה כמה פעמים במהלך המפגש.
אם הילד/ה שיש איתו את הנתק הגיע לחג (חלקית או באופן מלא)
אל תפתחו את הסיפור, גם אם הילד/ה רוצה או מושך לשם.
אל תעקצו ואל תגיבו לעקיצות.
אם משהו ייפתח, תגידו משהו כמו: "אני אשמח לדבר על זה, אבל בוא ונדבר על זה בנפרד, כשנפגש רק אנחנו."
משפט שמכבד את הנתק ביניכם יכול להיות: "אני ממש שמח/ה שהגעת"
אם במשפחתכם היו נתקים משפחתיים ידועים
אני מתכוון לקשר עם ההורים שלכם והאחים שלכם (ואף הדורות הקודמים), בין שהם בחיים או שאינם בחיים.
דמיינו אותם יושבים אתכם (לא צריך לספר לאף אחד).
אם זה מרגיש בנוח, שתפו משהו חיובי שקשור אליהם.
אני מזכיר פה את העבודה המרפאת העצומה שעשינו בפסח עם הדורות הקודמים (לא דווקא בנתקים משפחתיים)
(מי שרוצה את התרגיל – תבקשו)
אפשר לעשות בראש השנה, בסוכות ובכל אירוע משפחתי עבודה דומה.
3. שמרו על האיזון עם שאר המשפחה
- זכרו שיש לכם עוד ילדים/בני משפחה שצריכים את תשומת הלב שלכם
- אל תהפכו את החג לאבל או למתח
- המחווה לילד/ה המנותק צריכה להוסיף לחג, לא לפגוע בו
אני מבין את הדחף לנסות הכל כדי לחזור לקשר, אבל יש דברים שעלולים להרחיק עוד יותר:
מה לא לעשות:
❌ אל תשלחו הודעות ברכה דרמטיות לילד/ה
("כמה חסר לנו אותך", "החג לא זהה בלעדיך")
❌ אל תנסו להשתמש באחים כ"שליחים" שמייצגים את העמדה שלכם
❌ אל תשתמשו בחברי המשפחה או קרובי משפחה אחרים כשליחים שלכם
❌ אל תעשו השוואות לילדים אחרים שכן מגיעים
לסיום – כדאי לזכור:
החגים הם הזדמנות להתרגל בפעולות מרפאות קטנות. זה לא יפתור את הנתק, אבל זה יכול להיות חלק מתהליך הריפוי הארוך.
העבודה המשמעותית האמיתית מתרחשת כל השנה – בטיפול, בעבודה פנימית, ובשינוי דפוסים עמוקים.
אבל עכשיו, בחג, יש לכם הזדמנות להתחיל לתרגל מקום פנימי אחר.
זכרו – גם הצעדים הקטנים האלה הם חלק מהדרך. אתם לא לבד בזה.
בהמשך: פוסט לילדים המנותקים
וגם: פוסט לאחים שנמצאים במרחב