על דילמה אתית מעניינת שנפגשתי בה בימים האחרונים
לקראת הקבוצה לריפוי נתקים משפחתיים שתיפתח ביום חמישי הקרוב
דיברתי עם מישהי שהתעניינה בקבוצה.
בשיחה, היא שיתפה את הסיפור שלה.
היה ברור לי שהקבוצה התהליכית לריפוי נתקים משפחתיים יכולה לעזור לה מהותית.
בסיום השיחה היא ביקשה משהו שהפתיע אותי:
"זה נשמע מעניין. אני רוצה לדבר עם מישהו שכבר למד אצלך, כדי להתרשם."
זו הייתה בקשה יוצאת דופן, שהרגשתי שלא אוכל להיענות לה.
—
בקשה לגיטימית
מבחינתה – הבקשה הזאת נשמעת הגיונית לחלוטין.
אנחנו חיים בעידן של ביקורות ברשת, המלצות בגוגל, ועדויות לקוחות.
אנחנו רגילים שמוצרים יקרים שאנחנו קונים
אנחנו מבקשים המלצות מלקוחות מרוצים.
אז בעצם, בעידן שבו הכל משתנה,
למה שעבודה טיפולית תהיה אחרת?
ויחד עם זאת משהו פה הרגיש לי לא מתאים.
האם קורס שעוסק בתהליכי עומק משמעותיים
דומה למוצר או שירות במובן הזה?
—
הבעיה האתית:
מנקודת מבט קונסטלטיבית
אפשר לראות את זה כהיפוך הסדר.
במקום שאני, כסוג של הורה,
אתמוך במי שעושה אתי תהליכי עומק
היא/הוא מתחילה לתמוך בי.
פירוש הדבר שסדר הנתינה הבריא והמבריא, מתהפך.
–
כאשר אני מבקש, בצורה גלויה או סמויה, מתלמידים שלי
להיות "אנשי המכירות שלי"
יש פה תפקיד חדש שהם לא אמורים למלא אותו:
–
כלומר: במקום שאני אתמוך בהם
פתאום אני זקוק לתמיכה שלהם
• הם עלולים להרגיש מחויבים למרות שאולי זה לא מתאים להם (במודע או שלא במודע)
• הם עלולים לחשוף פרטים מהתהליך שלהם – אולי מתוך רצון לעזור, הם עלולים לשתף בדברים שלא היו נחשפים בנסיבות אחרות
• יש פה סוג של לחץ סמוי – איך הם יגידו "לא" למורה/מנחה שלהם?
(וכן, אני מבין לגמרי שאם אותם ממליצים מסכימים להמליץ אז בגלל שהם מבוגרים הם אחראים להמלצה שלהם – ובכל זאת זה יחסים מורכבים בכל גיל)
במילים אחרות זה עלול לשנות לגמרי
את טבע היחסים הטיפוליים/הנחייתי שלנו.
—
פתרונות חלקיים
התחלתי לחפש בתוכי פתרונות חלקיים
שגם יעזרו לה, להבין מה קורה בקבוצה התהליכית,
וגם ישמרו על כל הנוגעים בדבר
–
בהתחלה עלו בדעתי כמה שמות שסיימו קורסים קודמים,
שאפשר היה לדבר איתן, ואולי עבורן זה לא היה מזיק.
אבל כמו שנאמר:
להתפשר על האתיקה שלך – זה לא יוצא מוצלח.
—
אפשר היה גם לשלוח אותה לאחד מדפי ההמלצות
לאחת הסדנאות שהיו.
מדובר בהמלצות שנכתבו לבקשתי באופן וולונטרי
על ידי מי שסיימו סדנה/קורס
ואני עברתי עליהן לעומק
בכד לראות שזה בסדר למי שכתבו גם לדעתי ולא חושף אותם יותר מידי.
אבל זה לא היה מספק במקרה הזה.
–
אפשר היה גם להפנות אותה, כמובן עם בדיקה מקדימה,
למי שסיימו את המסלול והם כבר מנחים ומטפלים בשיטה,
ואז אולי "הכובע/התפקיד"
הזה היה מגן עליהן/ם באיזה שהוא אופן.
אבל גם זה לא היה מתאים.
–
במקרה הזה אף אחת מהאפשרויות לא הרגישה לי מתאימה,
והנחתי לבקשה להמלצות.
דילמות
שאלות כלליות שעולות לי, למצבים כאלה בעתיד:
מה דעתכן/ם על הבקשה להמלצות על תהליך טיפולי/הנחייתי
ואם זה מתאים מה הלגיטמציה כמנחה/מטפל לתת
(אחרי בירור מוקדם)
לדבר עם אנשים שסיימו את הקורס?
וגם אם יש פתרונות שעדיין לא חשבתי עליהם
אשמח לשמוע.
—-
ובאותה הזדמנות
הקבוצה התהליכית לריפוי נתקים משפחתיים מתחילה בחמישי הקרוב.
מי שרוצה לשמוע יותר
דברו אתי