נתק משפחתי: האם באמת הורה יכול/ה לרפא את הקשר עם הילד/ה שלה/ו?
אני רוצה להתחיל דווקא מהסוף
בתור מי שעובד עם אנשים על ריפוי עומק של הנתק המשפחתי שחי בתוכם, כמי שפוגש הורים מנותקים, ילדים מנותקים, אחים ואחיות של מי שמנותק במשפחה – אני יכול להגיד משהו חד וחשוב:
מניסיוני,
ברגע שההורה רוצה באופן בלתי מתפשר לרפא את הקשר עם הילד שלו ומוכן להשקיע את כל העבודה הפנימית המתבקשת, באופן אמיץ, נחוש, עקבי וגמיש לאורך זמן – תמיד יש תוצאה משמעותית טובה.
פגשתי סיפורים קשים של הורים,
קשים מאוד.
נתק מהילד/ה האהוב/ה שלהם. נתק עם מספר ילדים. ניכור הורי. האשמות של ילדים להוריהם שלהורים אין מושג מאיפה הגיעו.
גירושין. חוויה שמישהו השפיע על הילד שלך שגרם לנתק. ועוד.
וגם סיפורים של "נתק רך", סמוי – שמדברים והכל כמעט בסדר, אבל חוויית הנתק היא פנימית.
ובכל זאת, לאורך השנים,
לא נתקלתי אף פעם בהורה שבאמת נכנס לעבודת עומק – ולא ראה תוצאה משמעותית טובה.
–
אמירה חשובה
אני יודע שמדובר באמירה בהירה וברורה, לא רגילה לתחום.
זאת לא אמירה מהסוג: "צריך ללמוד לחיות עם זה", "אולי", "נתחיל לעבוד ונראה".
ויחד עם זאת, מניסיוני והבנתי היא כמעט תמיד, ואולי תמיד, נכונה.
—
זה לא קסם, אבל זה אפשרי
הורים יכולים לשנות את הקשר. לפעמים אפילו להפוך את הקערה על פיה ולהצליח לקיים קשר משמעותי.
כן, הסיכוי של הורים לשנות את הקשר עם הילדים שלהם הוא עצום – יחד עם זאת זה תלוי בעבודה הפנימית המתבקשת.
—
לא כל עבודה פנימית – עובדת
רוב ההורים שיצא לי לעבוד איתם, הרגישו שהם עסוקים מאוד בנתק עם ילדיהם, ביחסים המשובשים שיש /אין להם עם הילדים שלהם.
(ולדעתי הם צודקים – קשה להיות בנתק מהילד/ה שלך ולא לעסוק בזה בעולם הפנימי שלך – כמעט כל הזמן)
חלק גדול מההורים מרגישים שהם עשו את כל העבודה הפנימית האפשרית, וכבר כמעט אין מה לעשות.
כלומר, עד שהילד לא ישתנה – אין להם יותר מה לעשות.
חשוב לי להבהיר: לא כל עבודה פנימית מספיקה.
לא מדובר על קורס חד-פעמי. לא על כמה מפגשי פסיכותרפיה. לא על טיפול שבועי לא ממוקד. ובוודאי לא על עבודה עצמית בלבד.
כמו שהזכרתי, מדובר על עבודת עומק נחושה וגמישה לאורך זמן, (עדיף) ממוקדת בנתקים הפנימיים, כזאת שלא שמה את הדגש על הקשר החיצוני עם הילד/ה.
אני ארחיב על כך בפוסטים בהמשך (שימו לב שכבר יש מידע שלם באתר דרך העומק).
ויחד עם זאת חשוב לי לענות לשאלה מה לעשות כשאין קשר עם הילד/ה שלך – מה אפשר לעשות אז.
—
כשאין קשר עם הילד/ה שלך או שהקשר הוא אלים
יתכן שכרגע אין קשר עם הילד/ה שלך
שקשר כרגע הוא לא אפשרי.
יתכן שהילד שלך אלים, מדבר לא יפה.
אולי הקשר הוא רדוד ולא מספק.
אולי מישהו הכניס לילד/ה שלך "ג'וק לראש" ובגלל זה אתם לא בקשר.
יחד עם זאת, זה לא אומר שלך כהורה, אין מה לעשות. לחשוב שאין מה לעשות, זוהי טעות נפוצה – שמעצימה את הנתק ומחזקת אותו.
עבודת עומק עם החלקים שלך, שקשורים אליך, לנתק (גם אם הוא באשמת מישהו אחר)
הם מקומות טובים להתחיל בהם את העבודה הפנימית המרפאת שלך.
אני רוצה להדגיש: עבודה עצמית היא חשובה, מהותית. אבל עבודה עצמית בלבד,
ללא עזרה מקצועית נוספת (קורסים, טיפולים ממוקדים בנתקים משפחתיים,
עבודת פרטנרים איכותית, וכד') כמעט תמיד לא תספיק.
ההטעיות הפנימיות והמבנים הקשיחים שאנחנו חיים בהם, זקוקים לעזרה מקצועית ולמרחב מוחזק.
—
עוד כמה מילים לסיום
זה לא קל, זה לא מהיר,
זה לא בלי כאב או השקעה פנימית משמעותית.
זה תהליך עם עליות וירידות.
ויחד עם זאת, בכל פעם שראיתי הורים שעושים עבודת עומק משמעותית לאורך זמן – ראיתי שינוי דרמטי לטובה. ראיתי ריפוי מתרחש.
לא רק בחיים הפנימיים של ההורה (שזה חשוב מאוד), אלא גם בקשר הממשי עם הילד/ה עצמו/ה.