מוות בטרם עת וריפוי נתקים משפחתיים – מבט מערכתי

אין דרך אחת להסביר, להכיל, לעבד ולעשות עבודה מרפאת
עם מוות בטרם עת בתוך המשפחה.

זהו נושא קשה, עצוב ומורכב
שאפשר להסתכל ולעבוד איתו מנקודות מבט שונות.

כשאני כותב מוות בטרם עת אני מתכוון בין השאר ל:

• התאבדות – הצורה הקיצונית ביותר של נתק עצמי מהחיים ומהמשפחה
• מחלות שגורמות למוות צעיר – כמו סרטן, מחלות לב, או מחלות נדירות שלוקחות חיים בגיל צעיר
• מוות במלחמה – איבוד של בני משפחה צעירים בסכסוכים ומלחמות
• מוות בנסיבות לא טבעיות – תאונות, אלימות, או אירועים טראומטיים אחרים
• מוות בשואה ואירועי טראומה קיבוציים – שההשפעה שלהם נמשכת דורות ויוצרת נתקים עמוקים במשפחות
• למעשה כמעט בכל מצב שבו ילדים נפטרים לפני ההורים שלהם יכול להיחשב כמוות בטרם עת

מוות בטרם עת קשה הן עבור מי שנשארו מאחור,

ולהבנתי לעתים לא מבוטלות

גם עבור הנשמה שעזבה את המרחב האנושי באופן הזה.

בעבודתי בדרך העומק, בקונסטלציה ובשיטות נוספות, ראיתי שהבנת המוות בטרם עת מתוך הראייה המערכתית יכולה לתרום להבנה ולריפוי,

ויכולה לעזור מאוד לכל מי שקשור/ה למרחב

הן באופן ישיר והן באופן עקיף לדורות הבאים ולקרובים הרחוקים.

—

מוות בטרם עת כביטוי של נתק משפחתי

כשאני מסתכל ממבט מערכתי בדרך העומק

על אנשים שמישהו ממשפחתם מת בטרם עת ובאים לעבודת עומק,

אני מציע לעיתים (היכן שמתאים) לראות במוות בטרם עת כתופעה שקשורה ל"הוצאה מהמשפחה".

במילים אחרות, כסוג של נתק משפחתי,

שהתוצאות הקשות שלו מתבטאות גם דרך המוות המוקדם במשפחה.

—

המורכבות של מי שמת בטרם עת

לפעמים מי שמת בטרם עת זה מי שהוציאו אותו מהמשפחה,
אבל לעתים, מי שמת בטרם עת זה מישהו שנראה לחלוטין בתוך המשפחה (לפעמים אפילו "יישר/ה קו" עם נתק אחר במשפחה).

חשוב להסביר שמי שמת בטרם עת יכול להיות גם הורה,

שמשפחתו הגרעינית חלקה או כולה הלכו לעולמם,

ולכאורה הוא/היא אינו הוצא מהמשפחה

אבל מתוך עבודת עומק מתבהר שמדובר במישהו/י שנשא את הנתק בתוכו/ה.

הניסיון בעבודת העומק מגלה שלעתים הנתק

הוא לא בגלל שניתקו באופן ישיר את מי שמת בטרם עת,

אלא שהמוות המוקדם הוא כמעין

פרי הבאושים של מבנה הנתק המשפחתי שהיה קיים במרחב המשפחתי והאישי,

ואשר הופנם, לרוב ללא מודעות, אצל מי שמת בטרם עת.

—

המקרה המיוחד של השואה והטראומה הקיבוצית

במקרה של מוות בשואה או באירועי טראומה קיבוציים אחרים

(כמו פרעות, פוגרומים),

ההשפעה עלולה להיות גדולה הרבה יותר.

כאן אנחנו מדברים על טראומות שפוגעות במשפחות שלמות,

בקהילות, ובעמים.

הנתקים שנוצרו כאן הם לא רק אישיים

אלא גם קיבוציים, תרבותיים ורוחניים.

מניסיוני, במקרים של שואה או טראומות קיבוציות גדולות,
בני משפחות שנפגעו

גם אם מדובר בקרבה משפחתית רחוקה ובדורות מאוחרים

נוטים להיות חשופים יותר לנתקים משפחתיים.

נראה שמוות בטרם עת של בני משפחה בשואה

יוצר חורים במרקם המשפחתי שנמשכים דורות.

במילים אחרות,

גם הילדים שנולדו אחר כך עלולים לשאת את הדהוד הטראומה והנתקים שהתרחשו לפני שנולדו.

המוות בטרם עת שקשור להורים,

עלול להשפיע על מבנה הזהות המשפחתית,

על דפוסי התקשרות, ועל היכולת ליצור קשרים בריאים.

—

ההשפעה המערכתית הרחבה

מוות בטרם עת במשפחה משפיע הרבה מעבר למעגל הקרוב.

הוא משפיע על כל המערכת המשפחתית

על האחים והאחיות, על ההורים, על הילדים, וגם על האחיינים, בני הדודים, ואפילו על בני משפחה רחוקים יותר.

ההשפעה נמשכת גם לדורות הבאים,

לרוב בצורות סמויות ולא מודעות.

המבט המערכתי מאפשר לנו לראות

כיצד האנרגיות של אירוע טראומטי כמו מוות בטרם עת
נובעות מדברים שהתרחשו בזמנים אחרים,

ובמיוחד כיצד הן עלולות להמשיך להדהד במשפחה לאורך זמן ודורות.

—

הקשר לנתקים משפחתיים בהווה

ברגע שמישהו מגיע לעבודת עומק עם נתק משפחתי מסוגים שונים

(גלוי או סמוי),

כדאי לבדוק בין השאר אם יש מוות בטרם עת במשפחה

ואם כן, לנסות לעזור בריפוי המערכתי של זה.

כמובן, כמו שהסברתי בפוסטים אחרים,

מוות בטרם עת הוא כמעט אף פעם לא הסיבה היחידה לנתק משפחתי גלוי או סמוי,
אבל בהחלט שורש חשוב שכדאי לרפא.

—

עבודת הריפוי בדרך העומק

מומלץ לכל מי שיש מוות בטרם עת במשפחתו,

קרובה או רחוקה,

בדור הנוכחי או בדורות קודמים
לעשות עם זה עבודת ריפוי משמעותית.

זוהי עבודת ריפוי מערכתית עמוקה,

עם דגש על ריפוי מבנה הנתק הפנימי,
שחיונית הן לרווחה האישית והן למניעת העברה של דפוסי הנתק לדורות הבאים.

—

כמה מילות סיכום

כאשר יוצאים מהפן האישי ומתייחסים למוות בטרם עת מהמקום המערכתי,

מתאפשרת לנו זווית ראייה שיכולה לפתוח דלת חדשה לעבודת עומק של ריפוי ברמות וממדים שונים.

עבודה זו יכולה לשפר משמעותית את החיים ואיכות החיים של מי שעושה אותה,

לשפר קשרים קיימים במשפחה,

(להבנתי – גם לסייע להבראה הנשמתית של מי שמתו בטרם עת),

וכמובן – לסייע במניעת העברה של דפוסים דומים לדורות הבאים.