למה עכשיו זה לא הזמן הנכון
לעבוד על הנתק המשפחתי שלי
שלושה שיקולים חשובים – ולאיזה מהם כדאי להאמין?
גם עכשיו, לפני הקבוצה התהליכית לריפוי נתקים משפחתיים שנפתחת השבוע, יצא לי לדבר עם לא מעט אנשים על הנתק המשפחתי שלהם, ועל השאלה האם עכשיו הוא הזמן הנכון להתחיל בעבודה עליו.
מניסיון השנים שלי בעבודה עם ריפוי עומק, חשוב לי להגיד – לפעמים זה באמת לא הזמן
גם אם ברור שהנתק עצמו לוקח מאיתנו המון אנרגיה, מלווה את החיים הפנימיים והחיצוניים, ומשפיע עלינו בצורה דרמטית – גם כשאנחנו לא לגמרי מודעים לזה.
חשוב להיות אחראיים ולהגיד – לא תמיד זה הזמן לצעד נוסף לעבר הריפוי
לאורך השנים אני רואה שיש שלושה סוגים של שיקולים למה " עכשיו זה לא הזמן":
1. השיקול הטכני
"זה לא הזמן, אני עמוס, אני נוסע לחו"ל, לא אהיה בכל המפגשים, אצטרף בפעם הבאה, זה קצת יקר מידי, אולי עדיף בזום…"
האמת היא שכמעט תמיד זה לא הזמן אידאלי לעשות את עבודת העומק הזאת.
ומהצד השני, כשהאדם מסתכל מנקודת מבט של עוד כמה שנים (למשל כמו אלה שעשו את הקורס השלם בדרך העומק), זה כמעט תמיד עשוי להתגלות כזמן המושלם וכאחד הדברים הכי מהותיים שעשיתי בחיים.
וזה מזכיר לי סיפור ישן על חברה שלי – סיפור שמלווה אותי לאורך השנים:
לפני שנים (רבות 🙂 סיפרה לי חברה שראתה פירסום במגזין 'עכבר העיר' (כן, עוד בתקופת הפרינט 🙂 על טכניקה מיוחדת, יוצאת דופן, לעבודה עם חלומות. זה היה מישהו שפיתח טכניקה ייחודית.
הפירסום יצא מידי שבוע ביום שישי, ומידי שבוע אמרה לעצמה שעדיין זה לא הזמן המתאים לה – אבל בקרוב.
אחרי כחצי שנה, החליטה שזהו – אכן לא הזמן המתאים, אבל בשבוע הבא היא תתקשר!
אבל באותו שבוע – לא היה פרסום, וגם לא בשבוע אחרי.
אחרי חודשים התברר שהאיש הפסיק לקבל תלמידים חדשים. שנים אחרי, היא למדה אצל אחד התלמידים שלו – ועד היום היא רואה את זה שלא פנתה בזמן כהחמצה משמעותית עבור כל השנים שלא הכירה את הטכניקה הזאת.
אם במקרה שלך השיקול הוא טכני – אז כדאי לתת בירור נוסף:
לפעמים הטכני כולל בתוכו את המהותי, ולפעמים הטכני… הוא פיספוס.
2. השיקול המהותי – שחיוני ביותר להקשיב לו
"אין לי את הכוחות לזה עכשיו. זה יפרק אותי. זה גדול עלי עכשיו, אני לא מסוגל לעמוד בזה כרגע – אולי עוד כמה שנים."
זה שיקול עמוק שחשוב שכולנו נקשיב לו בכנות ויושר – ולפעמים פשוט לומר לעצמנו: לא עכשיו.
יש מקרים שהתעלמות מהקול הזה הובילה למחוזות לא רצויים.
יש מצבים שלא כדאי להתחיל עבודת עומק עם נתק משפחתי. עדיף "לחיות איתו", להיות בטיפול שמתמקד ב"להרגיע אותו". לפעמים אפילו יש תקופות בחיים שפשוט צריך לשרוד.
אפשר לכתוב על כך הרבה, אבל הדבר החשוב לדעת הוא שלא כדאי להיכנס לעבודת עומק בצורה אלימה כזאת.
הקריאה שלי היא לנהוג באחריות ובאתיקה – ולהתייעץ עם המנחה/מטפל שלכן/ם לפני שנכנסים לתהליך עומק.
3. חוסר הבנה על מהות התהליך
אנשים אומרים לעצמם:
"אין לי טעם לעבוד על הקשר עם קרוב המשפחה שלי – אנחנו לא בקשר, ואין לי כוונה/רצון להיות בקשר…"
"זה לא יעזור, עשיתי כבר מספיק טיפולים – ובעצם רק צריך ללמוד לחיות עם זה…"
"התהליך ייקח מלא אנרגיות – וזה 'לא משתלם'"
המחשבות מהסוג הזה נפוצות, הרבה יותר ממה שנדמה.
הן נובעות, להבנתי, מחוסר הבנה של מהות התהליך.
מהות התהליך:
כתבתי על הנושא הזה בהרחבה (באתר, בפוסטים, בסרטון מקיף), ולכן אכתוב על כך כאן בקצרה.
מיקוד העבודה הוא על מבנה הנתק המשפחתי שחי בתוכך – זו המהות.
מדובר על מבנה שמשפיע על הרבה חלקים בחייך: בחיי המשפחה שלך, ברווחה הפנימית שלך, בקשר הזוגי שלך, ועשוי להשפיע על איזורים נוספים בחייך כגון מימוש עצמי, קשר עם השפע, חיים חברתיים ועוד.
יש תופעה שמי שחווה נתק משפחתי (או מומחה בתחום) מכיר היטב: כמות האנרגיה שמושקעת בתוך הנתק – עצומה ובלתי נתפסת.
לפעמים, כמו בטראומות מורכבות, אפשר לראות שמדובר בשני אנשים בתוך אותו אחד:
- מי שרואים אותו בחוץ (ולא יודעים אפילו שהנושא הזה מטריד אותו יותר מידי)
- והשני – זה שכל יום (ולפעמים כל היום) עוסק בעולמו הפנימי בנתק
זו חוויית פיצול פנימי – בין זה שנראה בעולם, לבין זה שאני נושא בתוכי.
ריפוי העומק עם הנתק הפנימי שחי בתוכנו הוא קודם כל עבודה פנימית מעמיקה ואחראית – הוא אינו מצריך קשר מיידי עם האנשים סביבכם שקשורים לנתק בפועל.
וכדי להדגיש – חשוב לי לכתוב ולעזור להפיג את הסקפטיות וחוסר האמון:
ריפוי מבנה הנתק המשפחתי – הוא אפשרי ויש לו השפעה חיובית נרחבת על ההוויה שלך בכללותה.
הקבוצה התהליכית לריפוי נתקים משפחתיים מתחילה השבוע.
מי שזה מעניין אותו/אותה – מוזמן/ת לדבר אתי.
במייל : derechhaomek@gmail.com
או בוואטסאפ: https://wa.me/972586526532