שלום לכולן/ם, אנחנו ביום הרביעי.
אחרי שהכרנו תודה אתמול למשאבים פנימיים בתוכנו,
אנחנו מרחיבים היום את המעגל
אל האנשים שנתנו לנו כוח וקרקע לאורך הדרך.
בדרך העומק אנחנו עובדים עם גישת ההיפרדות
שעוזרת כל כך לחבר.
בתרגיל הזה,
ההיפרדות מאפשרת לנו להניח לרגע למורכבות שעשויה להיות בכל קשר אנושי,
ולאפשר לחלקים של האור והחסד שקיבלנו מהאדם הזה לקבל הכרה ותודה.
זהו עוגן משמעותי של ביטחון בתוך חוסר ודאות.
📍 התרגיל:
היום אני מזמין אתכן/ם לדמיין מישהו/י שהיה משמעותי בחיים שלכן/ם
מישהו שעשה לכן/ם טוב, גרם לכן/ם להרגיש טוב, או שיש לכם משהו טוב לגביו.
ואז – להגיד לו/ה בלב:
"תודה [שם]
שהיית בחיים שלי ב[מתי / באיזו תקופה],
זה עשה לי [מה שזה תרם לי]"
דוגמאות: •
"תודה רוני שהיית בחיים שלי, הנוכחות שלך גרמה לי להרגיש בטוח ואהוב".
* "תודה דלית שהיית בחיים שלי ברגע ההוא, זה עזר לי לחדש את הכוחות".
* "תודה אמא שהיית בחיים שלי, האהבה שלך נתנה לי ביטחון".
💡 כמה הערות:
* אפשר להודות גם על חלקים מסוימים – גם אם הקשר כולו היה מורכב.
* ההודיה היא רק על מה שכן היה טוב. תנו לזה רגע להיכנס ללב.
—
למה זה עובד?
הכרה בדמויות משמעותיות מזכירה לנו את ה"גב" שיש לנו בחיים.
גם במצבים שבהם אין לנו שליטה על המציאות החיצונית,
חיבור לזיכרון של קשר תומך
בונה בנו יציבות דינמית פנימית שאנחנו יכולים להיתמך ממנה
—
הזמנה להרחבת המעגל:
אם אתם מרגישים שהכלים האלו תורמים לכם,
אתם יותר ממוזמנים לשלוח את הקישור לקבוצה
לחברים או בני משפחה שזקוקים לעוגן כזה כרגע:
https://chat.whatsapp.com/CM6EAOH5SrYACfrfsBhJIz
מחר נמשיך,
אור ⚓