שלום לכולן/ם,

היום אנחנו פונים לבית העמוק

שבתוכו אנחנו שוכנים בעולם הזה. ⚓

בימים האחרונים דיברנו על עוגנים,

על *גישת ההיפרדות , ועל ריבוי מציאויות*.

היום אנחנו פונים אל הבית הכי אינטימי שיש לנו:

*הגוף שלנו.*

גם בזמן מלחמה,

הגוף הוא "מעטפת ההגנה" הראשונה שלנו.

הוא זה שסופג את האדרנלין של האזעקות,

נושא את המתח,

ומאפשר לנו להגיע למרחב המוגן.

אבל הגוף הוא הרבה יותר מזה.

הוא גם המקום שדרכו אנחנו חווים את *העונג*,

את החיות, את התנועה,

את הטעם של האוכל,

ואת העומק של החיבוק.

📍 *התרגיל:*

עצרו לרגע

(אפשר בזמן של דריכות,

או אחרי אזעקה בממ"ד או במקלט,

ואפשר בכל רגע אחר ביום):

1. *תודה על המאמץ:*

שימו לב לחלק אחד בגוף שמרגיש עמוס או דרוך

(כתפיים, בטן, רגליים).

אמרו לו בלב:

*"תודה לך שאתה שומר עליי*

*ונושא עבורי את המציאות הזו"*.

2. *תודה על העונג:*

 כעת, שימו לב לתחושה אחת נעימה

שהגוף מאפשר לכם ברגע זה,

או שאיפשר לכם היום.

אולי זו תחושת המים על הגוף,

הטעם של משהו טעים,

או היכולת פשוט לנוע בחדר.

אמרו בלב לגוף או לחלק בגוף:

*"תודה לך על החיות והעונג*

*שאת/ה מאפשר לי לחוות"*.

—

*למה זה עובד?*

כשאנחנו מודים לגוף גם על המאמץ וגם על העונג,

אנחנו מעודדים את *החזקת המורכבות* שלנו.

אנחנו מזכירים לעצמנו שהגוף הוא שותף פעיל

שחי, נהנה ומרגיש.

זוהי דרך טובה לטפח את הבית הפנימי שלנו

גם בתוך הסערה.

מאחל לנו יום של חיבור לחיות שבגוף,

בהמשך נדבר עוד על העונג.

אור ⚓

———-

אם אתם מרגישים שהתרגילים האלו תורמים לכם,

אתם מוזמנים לשלוח את הקישור לקבוצה

לחברים ובני משפחה שזקוקים לעוגן כזה כרגע:

https://chat.whatsapp.com/CM6EAOH5SrYACfrfsBhJIz