בדידות – תיאור מקרה מחדר הטיפולים

בדידות היא נושא שכיח מאוד בעולמנו והיא נפוצה הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב. יחד עם זאת, מדובר בנושא שלא נהוג לדבר עליו באופן פתוח וגלוי.  

אנשים רבים מרגישים וחווים את עצמם בודדים מבפנים. לעתים, הרגשת הבדידות עשויה להיות כה חזקה ואינטימית, כך שמי שחווים אותה מאמינים שאין מי שיכול להבין את מהות ועומק בדידותם.

אין זה נדיר שאנשים הנושאים בתוכם בדידות רבה, מתפלאים שהם מצליחים להסתיר בצורה "כה טובה" את חוויות הבדידות והכאב, כך שאפילו הסובבים אותם אינם מזהים את מצבם. באופן פרדוקסלי, חלק מהאנשים האלה אף חשים תחושת עלבון מכך שאנשים הנמצאים בקרבתם, אינם מזהים את בדידותם ומצוקתם.

מדובר על נושא עמוק, כואב ורחב הקשור להרבה מאוד פנים, פרטים ומשמעויות. במאמר זה אציג תיאור מקרה – עבודה משמעותית בדרך העומק, שעשינו בנושא. (קראו על מגבלות תיאור המקרה באתר זה).

הסיפור שלה

היא הגיעה לחדר הטיפול עם דיבור רב המלא באנרגיה מעשית. המפגשים הראשונים היו מלאים בסיפורים אסרטיביים. בסיפורים נכחו בן זוגה, ילדיה, הוריה (בעיקר אביה) ומקום העבודה שלה.  

במקביל, האנרגיה המלווה בחדר הטיפול הייתה של עצב ובדידות. באמצעות תהליכי העברה והעברה הנגדית הבחנתי שהתמה הנסתרת בכל הסיפורים שלה הייתה הבדידות, אבל הבדידות הופיעה ונעלמה כחוט עדין וכמעט בלתי נראה.

כשהקשבתי לסיפורי החיים שלה בעבר ובהווה, המילה בדידות לא הייתה שם. למעשה, היה נדמה לי שהעדר השימוש במילה בדידות, יחד עם קיומה בחדר הצביעו על כיוון הסיפור הלא מסופר, זה שביקש להתגלות.

המילים בהן היא השתמשה במפגשים הראשונים שלנו היו מילים מסתובבות, כאלה שאומרות משהו ולא אומרות כלום, כאלה שהשאירו אותה במקומה הכל כך בודד.

עבודת קול ותנועה

לעתים, כאשר המהות של הסיפור לא מופיעה במילים, אני מעדיף להשתמש בכלים שאינם מילוליים, כדי לעודד את המהות להגיע ולתפוס את מקומה. אני רוצה שהמהות תגיע, תדבר ותתפוס את מקומה בשפתה שלה. במפגש זה, בשל העובדה שהמילה בדידות לא הייתה בסיפורים שלה, לא הרגשתי שיהיה זה נכון להביא אותה באמצעות עבודה הקשורה במילים.

בצורה עדינה, הצעתי שנעבוד בקול ובתנועה. לא היה לה ניסיון בדרך עבודה זאת, אבל כן הייתה בה סקרנות להתנסות בה. רציתי לשמוע איך נשמעת הבדידות שלה במהותה ובמקורה, רציתי לאפשר לה לתפוס את מקומה בשפה הראשונית, שפת הקול והתנועה. לא הייתי בטוח לחלוטין ששפת האם של הבדידות שלה היא קול-ותנועה אבל רציתי לבדוק זאת.

קשה לתאר קולות ותנועות. היו שם קולות חלשים, זועקים, לא ברורים. מלמולים שלא קשורים לקולות של בני האדם. לאחר מכן הגיעו קולות זועקים, שקטים ובוכים. היה שם הרבה מהאוקיינוס הלא נראה. זעקות חלושות. המון לבד.

כן, נראה היה שהקול והתנועה זו השפה שהתאימה לה לביטוי ולתקשורת.

ואני?
אני רק הקשבתי והצטרפתי ביוניסון והדהודים שונים. נתתי לבדידות להיות נוכחת במרחב המשותף בינינו, אפשרתי לה להתבטא, רציתי שהיא לא תהיה לבד בבדידותה.

מניסיוני, אני יודע שמה שנמצא בפנים זמן כה רב, צריך מקום וביטוי משל עצמו מבלי שמנסים להוציא אותו מהמערכת הפנימית, מבלי שמנסים לתקן אותו, להסביר לו למה הוא טועה.

הבדידות הייתה צריכה מקום ועוד מקום ועוד מקום.

בעזרת הקולות שאני הפקתי, עודדתי את הבדידות לבוא לחדר הטיפול ולהביא את עצמה בשפתה.

לאט לאט ובאופן אורגני, התחילה להתגלות דמות. דמות שנשאה בתוכה את סיפור הבדידות. בדידות של איש שהתעורר על שפת ים באי נידח, אי שאולי לא קיים. הוא הגיע לשם לאחר מאבק שהיה בשבט שלו או  במשפחה שלו ושבעטיו הוא הוגלה לשם, כנראה ננטש שם. לעד

דמות האדם האחרון בעולם

דמות האדם האחרון בעולם, היא אחת הדמויות השכיחות שעולות בעבודת דמויות. זוהי משפחת דמויות חשובה, שיש לה הרבה מאוד וריאציות שונות זו מזו. הדמות שהופיעה במרחב העבודה הנוכחי לא הייתה דמות האדם האחרון בעולם (על משפחת דמויות זו ועל הדרך לפגוש אותם בדרך לריפוי הבדידות, אכתוב מאמר נפרד).

הדמות שנודתה מחברת בני האדם-השבט-המשפחה

לדמות שעל האי הבודד היה סאונד ייחודי, קול אחר. זה היה כאב אחר, כאב של נידוי, של בדידות, של חוסר משמעות.

זו לא הייתה בעיה פיזית קיומית (יש גם דמויות כאלה). זאת הייתה בעיה רגשית-חברתית-קיומית.

הכאב היה גדול מנשוא. התלבטתי כיצד להמשיך לעבוד עם הדמות. המשכנו את עבודת הקול והתנועה עד שהדמות עצמה גילתה לנו את הדרך:

הדמות התחילה להתבהר כדמות של גבר בסוף שנות העשרים לחייו. בחדר הטיפול התגלתה לנו היסטוריה כואבת של נידוי מהשבט, מהמשפחה. החוסר הכפוי באינטראקציות חברתיות, יצר את החוויה וההרגשה של חוסר משמעות בחיים. דמות הגבר המנודה שאלה: מה הטעם בחיים שלי בלי קשרים חברתיים משפחתיים? בלי לדאוג למישהו? הדמות אמרה אני כמו אבן, אין ביני לבין האבנים השוכבות פה שום הבדל. הדמות שאלה שוב: למי אני יכול לתרום בחיים שלי אם אין פה אף אחד? איזו משמעות יש לקיום שלי?

הדמות הלכה והתפתחה וגילתה עבר עשיר וכואב. כפי שהזכרתי, זה היה סיפור על ניסיון לקבל מקום בתוך המשפחה והשבט שהסתיימה בנידוי חברתי, כמעט מוות רגשי-חברתי.

המשך העבודה עם דמות זו ועם דמויות נוספות

בחלק מהמפגשים הבאים המשכנו לעסוק בבדידות, נתנו לדמות זו ולדמויות אחרות מקום. נתנו לעולם הבודד ולדמויות הקשורות לעולם הזה, מרחב בטוח להתגלות ולעתים להבריא ולהשתנות.

כאב הבדידות הלך והתגלה וכך גם החשיבות של משמעות האינטראקציות החברתיות בחייה.

elephant-932220_960_720

קצת על ההשפעה של העבודה הזאת

בחוגים מסוימים נדמה שכסף, יחסים זוגיים, קריירה וילדים הם הדברים העיקריים המעסיקים אותנו כבני אדם. כתוצאה מכך, העבודה הפנימית אצל רבים מאיתנו מתמקדת בנושאים אלו. למעשה הרבה מהטיפולים ומהאימונים (קואוצ'ינג) השונים, מתמקדים בהשגת המטרות הקשורות לכך. מובן שאין בכך כל פסול, לעתים זהו הדבר המדויק לעבוד איתו בעבודה הטיפולית-אימונית. יחד עם זאת, חשוב להבין שהחומרים מהם אנחנו עשויים ואשר משפיעים עלינו, יכולים להיות לעתים עדינים ודקים יותר, כך שמילים כמו מטרות, כסף או יחסים חיצוניים עם אחרים עלולים להיות זרים להם.

השפעת העבודה על החוויות האישיות של מי שעבדתי איתה במקרה זה הייתה עצומה: במהלך המפגשים, חווית הקיום וההוויה הבסיסית שלה הלכה והשתנתה לטובה. העבודה על סוגיית הבדידות השפיעה בצורה דרמטית על מערכת היחסים שלה עם בעלה, עם ילדיה ועם הוריה. למעשה ההשפעה המהותית, לדעתי, התבטאה בקשר שלה עם אביה, קשר שקיבל תפנית חיובית. בהמשך, גם הקריירה האישית שלה החלה לנסוק והיא קיבלה קידום משמעותי שעד עתה נחשב כתקרת זכוכית עבורה.

מבט מתוך הקונסטלציה המשפחתית – מעין אפילוג

בחלק מהמפגשים נעזרנו בעבודת הקונסטלציה המשפחתית. באמצעות עבודה זו, אפשרנו ריפוי למערכות היחסים הפנימיות שהתבטאו, בין השאר, בדמויות הקשורות לסבתא, אמו של אביה ולבנה (אביה). בנוסף, התברר שאחד מילדיה חווה גם הוא את הבדידות שעברה אליו דרכה מהדורות הקודמים. העבודה שלה, שהתבטאה גם בשינוי הקשר שלה עם אביה, שחררה את בנה מנשיאת הבדידות המשפחתית לדור הבא, התפקיד שהוא קיבל על עצמו במשפחה. נדמה לי, שתפנית זו שינתה את כיוון חייו של בנה לטובה, או במילים אחרות, העבודה שלה השפיעה לטובה על חייו של בנה הן בהווה וכנראה גם בעתיד.

מובן שתהליך העבודה לא הסתיים, אבל אין ספק שפרק חשוב בעבודה העצמית שלה התרחש ועודד שינויים משמעותיים לטובה בחייה, במערכות היחסים שלה עם הקרובים לה ובקריירה שלה.  

© כל הזכויות שמורות לאור שחר, מחבר המאמר

הרשמה למפגש הקרוב בקונסטלציה משפחתית

הרשמה למפגש הקרוב בוויס דיאלוג 

הרשמה למפגש הקרוב בקול ותנועה

מאמרים מעניינים נוספים

הרשמה ליצירת קשר – קבלת עדכונים, מאמרים, סדנאות וקורסים