על הסתברות ומשמעות

על חשיבה מדעית, צירופי מקרים ונתינת משמעות

ישנם אירועים רבים בחיינו, דוגמת צירופי מקרים וסינכרוניות, שרובנו כבני אדם, נוטים לתת להם משמעות מיוחדת ולעתים, גם משמעות מיסטית-מאגית. 

כאשר מסתכלים על האירועים הללו  מתוך ראייה מדעית-סטטיסטית, מתברר, שחוקי ההסתברות יכולים להסביר אירועים אלה בקלות יחסית ובאופן רציונאלי וזאת, מבלי להזדקק להסברים "על טבעיים". 

שתי נקודות מבט

מתוך נקודת המבט המדעית, כשההסברים הסטטיסטים כל כך זמינים ופשוטים יחסית, עולה השאלה: 
האם בעידן שלנו, יש מקום בכלל לחשיבה המיסטית-מאגית? האם יש מקום לתת משמעות לאירועים מסוג זה?

או במילים אחרות, האם התבוננות מנקודת המבט המיסטית על אירועים שונים בחיינו, נקודת מבט שיכולה  להעניק משמעות לחוויות רבות בחיינו, היא נטיה חיובית שכדאי לעודד, או שמא נטיה "מסבכת" שכדאי לעוקרה מהשורש?

מנקודת מבט אחרת, הרואה את האדם כשלם, עולה השאלה: האם העובדה שישנם הסברים סטטיסטיים לאירועים השונים בחיינו, צריכה לעקר ממהותם את ההסברים המיסטיים-מאגיים?
כלומר, האם התעלמות מההסברים המיסטיים-מאגיים שנותנים משמעות לדברים, הסברים המצייתים פחות לחשיבה המדעית ומתייחסים יותר לחלקים אחרים במהותנו כבני אדם, הם באמת מיותרים? ואולי ההתעלמות מהם עלולה לחסום משהו מהשלם שהוא אנחנו?

האם יש מקום לכולם?

מאמר זה עוסק בנושא צר יחסית, הקשור לשאלה גדולה שגם "דרך העומק" עוסקת בה, שאלה הנוגעת לחשיבה נורמטיבית, לסינכרוניות, לעבודה פנימית מעמיקה, למשמעות ולריפוי.

כידוע, אחד המאפיינים בגישת "דרך העומק" הוא היכולת "להחזיק" מורכבות. בנוסף, גישת "דרך העומק"  עוסקת בהתאמת דרך ההתייחסות למצב הנוכחי לאירועים בהווה, לפי "מה שמתאים כעת" ולפי מה שעוזר למשתמשים בשיטה, בדרכם ההתפתחותית והייחודית, בדרך לתנועה מרפאת. 

במקרה זה, של שאלה סטטיסטית למול משמעות, גישת  "דרך העומק" מבהירה שעשוי להיות מקום לשתי העמדות ההפוכות זו לזו. כלומר, ניתן להחזיק בשתיהן, במינונים שונים, או רק באחת מהן וזאת, בהתאם לצורך של המשתמשים  בגישת עבודה זו. 

כלומר, לפי גישת "דרך העומק" יש אפשרות להחזיק בה בעת, הן בהסבר המדעי-סטטיסטי והן בהסבר המיסטי-מאגי, לגבי האירועים השונים הנקרים בחיינו.

נקודת התייחסות אנקדוטלית 🙂

מאמר זה, מתייחס גם לחלק מהדוגמאות שהציגה Ruma Falk, במאמר ישן ופיקנטי משנת 1981 "On coincidence"  שנכתב מתוך נקודת המבט הסטטיסטית (פורסם במקור ב- Skeptical Inquirer 6 (2):24–25).

למרות שקיימים אינספור מאמרים בני זמננו שניתן היה להתייחס אליהם כנקודת מוצא, מאמר ותיק זה שלא נס ליחו שכתבה רומה פלק, נבחר להתייחסות מתוך רצון לציין תקופה בה הגישה ללימודי הפסיכולוגיה באוניברסיטאות הייתה מעט שונה.

דוגמאות לתאריכים: ימי הולדת ואירועים מיוחדים המתרחשים באותו תאריך

להלן מספר דוגמאות לסיטואציות, שעולות לגביהן תהיות ונשאלת השאלה: איזו משמעות אנו מעניקים להן? והאם המשמעות הזאת "במקומה": 

– שני אנשים נפגשים בכיתה ומגלים שיש להם יום הולדת באותו התאריך. 

– אנחנו פוגשים מישהו שיש לו יום הולדת באותו תאריך של אחד ההורים שלנו. 

– אנחנו מגלים שאדם סביבנו נולד בתאריך שהוא בדיוק יום הנישואין של ההורים שלנו. 

ישנם מספר לא מבוטל של סיטואציות, בהם אנשים פוגשים אנשים אחרים ומתברר שהם חולקים תאריכים משמעותיים משותפים.

לא מעט אנשים יתנו משמעות לאותם "תאריכים נפגשים". לעתים, הם יאמרו לעצמם או לאחרים, שאין זה  מקרי ולעתים, אף יגדילו לעשות ויתעמקו במשמעות האפשרית של מפגש זה. 

חוקי ההסתברות מלמדים עובדה לא אינטואיטיבית, שלרוב מפתיעה את הלומדים אותה: 

מבחינה הסתברותית, אם ניקח כיתה של 23 ילדים, קיים סיכוי של מעל 50% , שלפחות ל- 2 מהילדים בכיתה, יש יום הולדת באותו התאריך (יום וחודש). 

3 בלונים, יום הולדת

במילים אחרות, בכיתה של 23 אנשים, יש יותר סיכוי למצוא 2 אנשים עם אותו תאריך לידה (יום וחודש), מאשר שלא יתקיים מצב כזה כלל. 

בכיתה של 50 ילדים, הסיכוי הסטטיסטי למצוא לפחות 2 אנשים החולקים את אותו תאריך יום ההולדת (יום וחודש),  כבר מתקרב לוודאות. כלומר, בכיתה של 50 איש נתפלא מאוד לגלות שאין 2 אנשים לפחות שחולקים את אותו תאריך לידה (יום וחודש).

(ניתן לקרוא את החישוב ההסתברותי לשאלות ימי ההולדת כאן).

במצבים מעין אלו, נשאלת השאלה: האם העובדה שישנו הסבר סטטיסטי, פשוט יחסית, אומרת שיש להתעלם מהמשמעות הרגשית או המיסטית-מאגית, שהרבה אנשים נותנים לסיטואציות מסוג זה? 

מפת ומנעול

לפני שמבטלים את ההסברים ה"מיסטיים" ונותנים לחשיבה הסטטיסטית את ההגמוניה במרחב, כדאי לזכור שישנם אנשים רבים שכאשר הם פוגשים מקרים כאלה בחייהם, הם מרגישים שיש לכך משמעות. 

חלקם מרגישים שאם הם ימצאו את המשמעות הנסתרת, היא תעזור להם לגלות מציאויות נסתרות ותובנות שיוכלו לשפוך אור על מציאויות פנימיות שחיות בתוכן, במרחב שלהם. חלק מרגישים שתובנות אלה יוכלו לקדם אותם בחייהם הפנימיים ולעתים, אף בהתנהגותם בעולם. 

דוגמא לפגישה משמעותית בטיול להודו

חתונה בהודו

כשטיילתי  בהודו, לפני שנים רבות, פגשתי בכפר נידח מישהו שהכרתי בעבר. הפגישה לא הרגישה כ"פגישה מקרית". מבחינתי, הייתה לה משמעות מתפתחת לאורך השנים: גם בזמן שהפגישה התרחשה וגם שנים רבות לאחריה. בפגישה זו, היו כמה מעגלים שנסגרו ונפתחו, התגלה בה משהו רב ממדי בעולמי. 

דוגמא זו, המתארת מפגש מקרי עם מישהו בחו"ל, היא שכיחה יחסית. חלקנו מכירים סיפורים דומים: אנחנו, או חברנו הולכים בחו"ל ברחוב הומה אדם ופוגשים מישהו משמעותי מהילדות שלנו, כזה שאולי לא ראינו זמן רב. 

רבים יתייחסו לפגישה מקרית זאת, כבעלת משמעות ויטו להרגיש שהיא מסמלת משהו, אולי אפילו מניעה לפעולה, כדוגמת חידוש קשר. 

הגישה המדעית-ההסתברותית, מסבירה אירועים אלה בקלות וכמעט שמה ללעג הסברים שונים אחרים.  

ההסבר המדעי בקצרה:

מבחינה הסתברותית:

לאירועי איחוד יש סיכוי גבוה להתרחש. כלומר, קיים סיכוי גבוה לפגוש באחד הימים, מישהו שאנחנו מכירים, באיזשהו מקום בעולם.

זאת לעומת, 

לאירועי חיתוך יש סיכוי נמוך להתממש. כלומר, הסיכוי לפגוש ספציפית את יוסי, בטיול ספציפי, במקום ספציפי בעולם, הוא מאוד נמוך.

ניתן להבין מההסבר, שמבחינה סטטיסטית אירועים מסוג "פגישה מקרית", בזמן כלשהו, עם מישהו מוכר, במקום כלשהו, הם למעשה שכיחים למדי. 

במילים אחרות, הסטטיסטיקה והבנת חוקי ההסתברות, מסבירים "רציונלית" את אירועי צירופי המקרים. 

אם כך, נשאלת השאלה: האם גישת המשמעות המיסטית-מאגית מיותרת?

רבים  מהאנשים, לרבות חלק מהעוסקים בעבודה פנימית, יעניקו  למפגשים המקריים משמעות. חלקם ישתמשו במשפטים הבאים: "זה לא סתם שפגשתי אותה/ו", "יש לזה משמעות בעיני" וכד'.

מבחינת "דרך העומק" ניתן לומר, שעצם העובדה שאנחנו מסתכלים על מפגש מסוים דרך העיניים של תורת ההסתברות, שטוענת שאין זה מפליא שפגשנו מישהו מוכר בחו"ל, עדיין לא מונעת מאיתנו להתפלא  שפגשנו אותו. 

ומכאן, אין זה אומר שלא ניתן לתת למפגש האקראי, במובן הפשוט של המילה "אקראי", משמעות נוספת הקשורה לעולמנו הפנימי. 

דוגמאות נוספות 

קוביות בצבעים - קצת פסיכאדלי

להלן דוגמאות נוספות לאירועים מיוחדים, או צירופי מקרים,  שאנשים לא מעטים יתנו להם משמעות ושיכולים להיות מוסברים הסתברותית-סטטיסטית:

– אנחנו חושבים על מישהו והוא בדיוק מתקשר

כאמור, תורת ההסתברות לא תראה אירוע זה כמיוחד ותסבירו בקלות, למשל, על ידי השאלה: כמה פעמים חשבתי על מישהו ממכרי והוא לא התקשר?

– שני מטופלים, שלא נוטים לאחר לטיפול, מאחרים לאותו מטפל באותו יום
(הסבר הסתברותי דומה לקודם).

– מטפל פוגש מטופל ברחוב ברגע מיוחד הקשור לתהליך הטיפולי ביניהם
(הסבר הסתברותי דומה לקודם).

– אנחנו חושבים על משהו שיתרחש ואכן הוא מתרחש בהמשך היום
(הסבר הסתברותי דומה לקודם)

– אנחנו מנבאים את המרחב הטיפולי לפי חלומות הלילה שלנו

(הסבר הסתברותי דומה לקודם, יחד עם הסברים נוספים כגון, קליטת אינפורמציה ועיבודה)

– מוצאים עדויות למאורעות היסטוריים הכתובים בתנ"ך באמצעות גימטריה
(תורת ההסתברות תסתור את המיוחדות של תוצאות אלה, על ידי זה שתראה שבספרים ארוכים מספיק, דוגמת מלחמה ושלום, ניתן למצוא "עדויות דומות"). 

– אנשים שחווים תאונת דרכים שהתרחשה ומשייכים אותה לעונש  – למשל, התאונה התרחשה כי לא רציתי להגיע למקום מסוים.
(במקרה זה, הגישה הסטטיסטית תוכל לשאול: האם אנחנו זוכרים את כל התאונות שלא התרחשו למרות שהרגשנו שמגיע לנו עונש? – בדוגמה זו ניתן לראות שגם אפשרויות שנראות כסיבתיות גלויה, כמו: כעס עצמי שגורם לתאונה, יכולה להיות מוסברת סטטיסטית). 

בדוגמאות הנ"ל, ניתן לתת הסברים סטטיסטיים-הסתברותיים, יחד עם זאת, נשאלת השאלה: האם הסברים אלה "מוציאים" בהכרח את האפשרות לתת גם הסברים מיסטיים-מאגיים, היוצרים משמעות נוספת למציאות?

האם יתכן שעולמות אלה לא בהכרח מתנגשים או מנוגדים זה לזה, ולכל אחד מהם יש את המקום הייחודי שלו?

"פתיחת הדלת" לשאלה רחבה יותר 

ישנם אירועים מפתיעים, הגורמים לבני אדם להעניק משמעות לצרופי המקרים, מתוך המבט המיסטי-מאגי, אשר המדע יכול להסבירם בקלות. למעשה, מדע הפסיכולוגיה, מסביר את ההפתעה מאירועים אלה, מתוך המחקר הרחב והמקיף של ההטיות הקוגניטיביות שאנחנו, כבני האדם, לוקים בהם.

מחקרים מתחום מרתק זה, מבהירים היטב שלחשיבה האנושית יש בעיה בתפיסה ובהבנה של מושג המקריות, דוגמת ההטיות של "כשל המהמרים" או "צרות באות בצרורות".  

* למעוניינים, מומלץ לקרוא את עבודתם רחבת ההיקף של עמוס טברסקי ז"ל ושל פרופסור דניאל כהנמן, זוכה פרס נובל לכלכלה (מתוך הראיה הפסיכולוגית).

יחד עם זאת, העובדה שקיימות הטיות כה גדולות, מזמינות שאלה נוספת: האם בנוסף להסברים המקובלים לקיומן של הטיות אלה (דוגמת חיסכון קוגניטיבי), אין הסברים טובים נוספים שיכולים לתת מקום לגישות ה"מיסטיות-מאגיות" של נתינת משמעות לאירועים שונים? 

או במילים אחרות, האם למרות שזה "לא מדעי" כן, כדאי לתת לגיטימציה לגישה שנותנת משמעות לדברים. 

סיכום 

כאמור, גישת "דרך העומק" עוסקת בין היתר, במורכבות ובהחזקתה. מתוך ראיה זאת, ניתן להתייחס לאירועים מיוחדים של "צירופי מקרים", כדוגמת האירועים שהוזכרו במאמר זה, בשתי הגישות גם יחד: הסטטיסטית-הסתברותית והמיסטית-מאגית וזאת, בהתאם לאדם המדובר, לאירוע ולהקשרים נוספים. ניתן לשקול ולהחליט מתי כדאי להשתמש בכל אחת מהן בנפרד ומתי בשתיהן, במינונים שונים או שווים. 

בהיבט "מוקצן" אחד של "דרך העומק",  ניתן להחזיק בגישה הרציונלית-סטטיסטית במובן של "יש לכך הסבר פשוט" ולא תמיד יש טעם לתת משמעות גדולה למה שיכול להראות מקרי.  בלא מעט מקרים, גישה זו תתגלה כשימושית להפליא. 

מבנה ארכיטקטוני מעניין

למשל, במצבים שבהם מטופלים ייטו לתת לכל האירועים הסבר מיסטי, בתובנה ש"להכל יש משמעות", עד כדי כך שזה יפריע להם לחיות את חייהם, טוב יעשו המנחים/ המטפלים שלהם בדרך העומק,  שיזכרו עבורם ועבור המרחב, את הגישה הסטטיסטית-הסתברותית. 

בהיבט אחר של "דרך העומק", ניתן בהחלט להתפלא מאירועים שונים בחיינו ו"להרגיש שזה אכן לא מקרי". כלומר, להחזיק בגישה הסינכרונית, אולי המיסטית-מאגית, של נתינת משמעות לאירועים, דוגמת:  "זה מיוחד", "מעורר פליאה ושאלה" וכד'. 

כשמשתמשים בגישה זו עם "שתי רגליים על הקרקע" היא עשויה להתגלות כגישה מעשירה לחיים ולהבנת מציאויות הוויתיות נוספות. 

מבט נוסף של "דרך העומק", אשר יכול לעזור בהחזקת המורכבות הדינמית הזאת, הוא המבט השימושי: מתוך עירנות למציאות הפנימית והחיצונית, ניתן לשאול איזה עמדה מתוך העמדות האלה עוזרת, תומכת, או מקדמת תנועה של ריפוי לאורך זמן. 

כלומר, מהם המשקלים השונים שכדאי לתת לעמדות שונות אלה ואשר יכולים לעזור לנו כבני אדם להתפתח, להבריא או להתקדם בחיינו. 

© כל הזכויות שמורות לאור שחר,

הרשמה ליצירת קשר – קבלת עדכונים, מאמרים, סדנאות וקורסים