שני עקרונות עבודה בדרך העומק שכדאי להכיר – עיקרון 1: לתת לדברים ה"קשים" להגיע למרחב

שני עקרונות עבודה שיעזרו לך להיות מנחה ומטפל.ת טוב.ה יותר

חשוב במיוחד למטפלים.ות ולמנחים.ות ב"דרך העומק"

העבודה הטיפולית, ההדרכתית וההנחייתית ב"דרך העומק", מצריכה עבודה פנימית רבה, ניסיון, לימוד, הדרכה וידע שימושי ותיאורטי רב. 

במדריך זה, מוצגים שניים מהעקרונות המלווים אותנו בעבודה הטיפולית-הנחייתית, עקרונות שכדאי להכירם כבר בשלב מוקדם של הלימודים ב"דרך העומק". 

עקרונות אלו, יכולים לעזור לך להיות מטפל/ת ומנחה טוב/ה יותר. 

איך להיות מנחה יותר טוב

עיקרון ראשון: לתת לדברים ה"קשים" להגיע למרחב

עיקרון חשוב, הקשור גם לעבודה הטיפולית והדרכתית-המעשית ב"דרך העומק",  עוסק במתן מקום  לדברים שרוצים להגיע למרחב:  

א. 

מטבע הדברים, למרחבים הטיפוליים, האישיים ו/או הקבוצתיים, מגיעים דברים דברים שעלולים להיות ו/או להרגיש כ"לא נעימים" ולא נוחים, למנחה, למטפל/ת ו/או לחברי הקבוצה (במקרה של מפגש קבוצתי). 

הכוונה היא לדברים דוגמת: כעסים עצומים, זעם, תוקפנות, דיבור לא הולם, חוסר אמפתיה, פוגענות וכד'. 

ברוב המקרים, כאשר מגיעים  למרחב דברים שרוצים לבוא לידי ביטוי, אך קשה להכילם, מומלץ לנסות ולכוון אותם כך שיתאפשר להם להגיע למרחב. 

ב

עם זאת, חשוב לזכור שרעיון זה עלול להיות קשה ולעתים כמעט בלתי אפשרי ליישום, למרות שעל פניו הוא עשוי "להשמע פשוט". 

דוגמאות רלוונטיות:

🔷 כאשר הדברים שמגיעים למרחב פוגעים במשתתפים אחרים, במנחה או במטפל/ת, בצורה קשה ודרמטית.  
🔷 כאשר נושאים מופיעים בצורתם הגולמית, כך שכמעט אין אפשרות להכילם במסגרת שבה הם מגיעים. 
🔷 כאשר עניינים "לא פתורים" מנסים להגיע בטרם עת למרחב הטיפולי, האישי או הקבוצתי.
🔷 כאשר דברים "ממסכים" דברים חשובים אחרים שיש להכריע למי מהם יש לתת מקום.

במקרים הרבים שבהם קשה לאפשר לדברים הקשים לקבל את המקום, מומלץ להחזיק במורכבות של הקושי ולראות, למשל, באמצעות העיקרון השני המתואר במדריך זה, כיצד כדאי לפעול. 

זאב מפחיד

ג

כאשר פועלים לפי הרעיון שמבקש לתת לדברים, במיוחד הקשים והלא נוחים, להגיע למרחב, מבלי לנסות להשתיקם או להוציאם מהמרחב, הדבר יכול לגרום לריפוי עמוק אצל המטופל/ת והמטפל/ת ובמקרה של קבוצה, לריפוי המשתתפ/ת שמביא/ה את הדברים, המשתתפים האחרים, המנחה, הקבוצה, המרחב הקבוצתי ועוד. 

ד

הריפוי העמוק והתנועה המעמיקה בדרך לריפוי, אינן מילים ריקות. 

כך למשל, בעבודה קבוצתית, כשמתבהר למשתתפים שמקומם במרחב הוא בטוח וגם אם יביאו לתוכו דברים קשים, בוטים וכואבים, הרי שלא יוציאו אותם מהקבוצה.  כך מתאפשר למשתתפים/ות להביא ל"כאן ולעכשיו הקבוצתי" טראומות ונושאים קשים, אישיים וקולקטיביים, 

סיטואציה זו יכולה לחולל שינויים עצומים לטובה, לכל הנוגעים בדבר. 

בהקשר זה, יש לזכור מאפיין נוסף הנובע מדרכה של "דרך העומק": "לא לוותר על אף אחד/ת", או במילים אחרות: "לא להוציא אף אחד מהקבוצה". מכאן משתמע, שלכל אחד מהמשתתפים עומדת הזכות להיות שייך לקבוצה. 

ה

מנחים/ות ומטפלים/ות, עלולים להיות מאויימים, או מאוד תגובתיים מדברים שנאמרים עליהם או מהתנהגויות פוגעניות מצד המונחים/ות או המטופלים/ות כלפיהם או כלפי אחרים בקבוצה, מה שעלול למנוע מהם לאפשר לדברים קשים להגיע למרחב. 

אחת הצורות להיפגש עם מצב זה הוא, לעשות עבודה פנימית בהתאם לעיקרון השני המוצג במדריך זה. 

ו

שימו לב גם לנטייה השכיחה לנסות ולכפות תנועה מרפאת: הכוונה היא, "לאפשר לדברים להיות", אבל "על תנאי". 

למשל, לאפשר לדברים הקשים להאמר, אבל לחכות שמייד הם יניבו את התוצאה של התנועה המרפאת  ואם התנועה המרפאת לא מתרחשת בקצב או בזמן המצופים, אזי המנחה, המטפל/ת או הקבוצה, לא יאפשרו לדברים אלה להמשיך ולהגיע. 

ז

כדאי לזכור שהרעיון המאפשר לדברים הקשים להיות, מתקשר ישירות לרעיון מרכזי מאוד הנמצא באחד מבסיסי "דרך העומק": לשהות עם הדברים ולהיות איתם, מה שמתקשר כמובן להיבט העבודה ב"דרך העומק" שעוסק ב "לעבוד עם מה שיש". 

לקריאת העיקרון השני: עבודה פנימית עם מה שעולה