סיפור על נחלים ואבנים

א

והארץ היתה מוריקהבמימיהם של ארבעה נחלים, שהפכו לנהרות, זרמו מים זכים וטובים אשר התנקזו לבריכה מופלאה אחת. בני האנוש נהנו מהמים הזכים הללו, ששפעו מהם אהבה, הזנה ורוך.

באופן הדרגתי, לאורך הדורות, החלו להצטבר באפיקי הנחלים אבנים, עשבים ופסולת מסוגים שונים, שהקשו על הזרימה. הדבר התרחש, כנראה, בעקבות התנהגותם של בני האנוש, שהתקשו לעכל ולהכיל רגשות עמוקים ומורכבים בתוכם.

בשלב כלשהו, הזרימה בנחלים פסקה כמעט לחלוטין והם הפכו להיות נחלי אכזב; כמעין זיכרון רחוק.

ב

המים בבריכה הפכו למעופשים ובלתי ראויים לשתייה, הבריכה איבדה מזוהרה והפכה למיתולוגיה.

ג

כיום, כשאני פוגש את נחלי האכזב הצחיחים, אני מבחין שמה שחוסם את הזרימה ופוגע בהם, קשור לאבנים הרבות המכסות את כל הוואדיות והערוצים.

התפקיד שלי, זה שהתגלגלתי אליו ובחרתי בו, הוא לעבוד עם מה שנראה כמו אבנים מוצקות ועם ומה שהן מכילות בתוכן. אני מנסה לעזור להן לחזור לתפקודן המקורי, למה שהן היו; אולי אף למעלה מזה, לעזור להן להגיע למקום טוב יותר.

כל אבן כזאת, מצריכה יחס ייחודי.

כך למשל, כשפגשתי אבן המכוסה בצבע שחור הבולעת את הזרימה, בתחילה, רק התייחסתי אליה וחיכיתי שתספר לי את דרכה, חזרה, למהותה והתפתחותה הבריאה, בהמשך, חיבקתי אותה. אט אט, האבן התגלתה לי כרווית שנאת אחים של דורות רבים, שנאה שבני אדם לא הצליחו לעכל וזרקו לנחל.

כשחיבקתי את האבן, חוויתי את הרצח שהיה שם, הקושי והאבל הלא מעובד. החוויה עברה דרך גופי ולאט לאט, הקושי והסיפור התרפאו והפכו למשהו אחר.

במקרה זה, האבן הפכה להיות פיסת רוך נקייה ורכה.

לאחר התהליך, הנחתי את מה שהייתה פעם האבן השחורה למקומה, בנחל, המקום שבו היא רצתה להיות. כעת, היא חלק מהזרימה.

ד

לאחר זמן מה, כאשר אני מתמלא בכוחות נוספים, אני יכול להתייחס לאבנים אחרות הנמצאות בנחלים.

כן, כל אבן, סלע, פסולת וקושי מצריכים יחס מיוחד.

לרוב, אינני יודע מראש איזה יחס ירפא את האבן איתה אני עובד. כמעט תמיד, כשאני מתחיל את עבודתי, אני מאפשר למשהו ממה שהאבן מכילה בתוכה להנחות את דרכי. אני נוגע באבן, מקרב אותה אלי ומאפשר למה ש"תקוע" בה, מה שהופקד בה, להתגלות בגופי. לאחר שאני עובד עם מה שנראה בעבר כמו האבן ולאחר שאני מעכל את מה שהיא אצרה בתוכה שנים כה רבות, מתגלה מהותה הפנימית.

ה

ברמה המעשית, רק בני אדם יכולים לעשות עבודה זאת. רק להם יש את הגוף לחוות את מה ש"תקוע" שם, רק הם יכולים לחוות את את מה שנאצר באבנים במשך שנים כה רבות,  רק הם יכולים לעכל ולשחרר את מה שהופקד בהן לאורך זמן כה רב.  

כן, זה נכון, נשמות בלי גוף יכולות לעשות משהו קטנטן מהעבודה הזאת: באמצעות עבודה קשה מאוד, לאורך דורות רבים, קבוצת נשמות יכולות לעכל גרגר אחד ביחס ליכולתם של בני האדם.

במובן זה, נשמות חסרות גוף צריכות את בני האדם לעבודה הזאת, הן לא מסוגלות להושיע את עצמן.

ו

לאחר העשייה, אנחנו מאפשרים לאבנים להיות הן.
כן, זה נכון, לרוב, התוצאות לא ניכרות מיד.

באופן מפתיע ולא צפוי, מדי פעם משהו משתנה בזרימה של של אחד הנחלים.
פתאום, מבלי שנדע מתי, מתגלה או פורצת זרימת מים זכים מהנחל. זה שהיה אכזב, מגלה מים זורמים ומבריאים דרכו.

 

© כל הזכויות שמורות לאור שחר

הרשמה למפגש הקרוב בוויס דיאלוג 

 הרשמה למפגש הקרוב בקונסטלציה משפחתית

הרשמה למפגש הקרוב בקול ותנועה

מאמרים מעניינים נוספים

הרשמה ליצירת קשר – קבלת עדכונים, מאמרים, סדנאות וקורסים