כתיבת תיאורי מקרה – חלק ד'

3 נושאים חשובים הקשורים לכתיבת תיאורי מקרה

בחלקו הראשון של המאמר, דנו בכתיבת תיאורי המקרה באופן כללי, הסברנו את הבעיה האתית המרכזית ודיברנו על החזקת המורכבות שנוגעת לרצון ולצורך לכתוב תיאורי מקרה, יחד עם הפגיעה האפשרית במטופלים עליהם כותבים את תיאורי המקרה.

בחלק השני, הצגנו מספר פתרונות מקובלים לכתיבת תיאורי מקרה ואיך "עושים זאת נכון".

בחלק השלישי, לב הדברים, דנו בעבודה הפנימית המהותית שכדאי למטפלים לעשות בעת כתיבת תיאורי מקרה – שם הזכרנו גם כמה דרכי עבודה ייחודיות של "דרך העומק".

חלק זה דן ב-3 נושאים נוספים הקשורים לכתיבת תיאורי מקרה. 

סרטון שעולה לאט בצורת GIF אישה כותבת מאמר

כאשר המטפל מפרסם תיאור מקרה ומטופל חושב שמדובר בו

ישנם מצבים בהם מטפלים כותבים תיאור מקרה המבוסס על אחד או יותר של מטופליהם ואילו מטופלים אחרים, שלא עליהם נכתב תיאור המקרה, בטוחים שהמטפל כתב עליהם (ללא רשותם). 

מדובר על מצב שכיח משנדמה. 

במקרים אלה, נדמה שלא משנה עד כמה המטפל יטען שלא כך הדבר, המטופלים בטוחים שהמטפל כתב את תיאור המקרה עליהם. זה מובן מאליו שההשפעה על הטיפול הנוכחי, זה שהיה וזה שיהיה, עלולה להיות רבה. 

מתוך הבנת נקודה זו, חשוב שמטפלים הכותבים תיאור מקרה ומפרסמים אותו, יביאו בחשבון שמטופלים עלולים להיפגע מכך שהם מדמים לעצמם שתכנים שנמצאים בחדר הטיפול "דולפים" החוצה וזאת, למרות שהמטפלים לא כתבו שום דבר שקשור אליהם. 

במקרים מיוחדים אלה, כדאי לשקול לדחות את פירסום תיאור המקרה או לשנותו, כך שהמטופלים לא יחשבו שמדובר בהם, או לנהוג באופן אחר שייקח בחשבון את הרגישות של המטופלים האחרים. 

סיומים אופטימיים מידי

נראה, שלתיאורי מקרה המבוססים על סיפורים אמיתיים, יש נטייה להכתב עם סוף "טוב" מידי, כזה שלא נאמן למציאות הטיפולית שהתרחשה.

מעבר למשאלות לב המטפלים, כותבי תיאורי המקרה, הרי שבהחלט ניתן להבין את הרצון והצורך שלהם לכתוב סיומים טובים.

במקרה זה, כדאי לקחת בחשבון שני דברים מרכזיים: 

ראשית, כיצד ירגישו המטופלים שעליהם נכתבו תיאור המקרה ומזהים את עצמם בסיפור ורואים שהסוף היה שונה. האם זה יפגע בהם? האם זה ירגיש להם שהם מאכזבים את המטפלים שלהם? איך הם ירגישו?

זוהי נקודה חשובה. לאורך השנים מתברר יותר ויותר, שישנם לא מעט מטופלים שנפגעו מכך שכתבו עליהם סיום טוב מידי שלא היה נאמן למציאות. 

שנית, כדאי לקחת בחשבון כיצד יגיבו מטופלים אחרים (בהווה, בעבר ובעתיד), שבאים למטפל זה או אחר עם "בעיה" דומה ולא מסיימים באופן כל כך טוב, כמתואר בתיאור המקרה.

לפעמים הכתיבה היא לצורך עיבוד נוסף של המטפל את הטיפול, או "סגירת חשבונות"

ישנם מניעים רבים לכתיבת תיאורי מקרה, החלק הראשון של המאמר נגע בהם בצורה מפורטת. 

אם נתייחס לפוסטים מסוימים בפייסבוק, כאל סוג של כתיבת תיאורי מקרה (המתרחשת בצורה כמעט אגבית), נמצא שלעתים מטפלים כותבים מעין תיאורי מקרה, מתוך צורך בסיסי בעיבוד הטיפול שהסתיים, או אפילו מתוך רצון "לסגור חשבונות" עם מטופל. 

מצב זה יכול לנבוע מטיפול שהשאיר את המטפל פגוע (רגשית או כספית), או משהו לא ברור אחר. 

ההעדפה שלנו ב"דרך העומק" היא, שעיבודים מסוג זה יעשו במסגרת הדרכה, או בחלקים אחרים של מפת הדרכים ולא באופן "פרוע" במרחב הוירטואלי. 

בחלק הבא והאחרון של מאמר זה, ניתן יהיה לקרוא שני תסריטים טובים, לפי "דרך העומק," שבהם כדאי לכתוב תיאורי מקרה. 

© כל הזכויות שמורות לאור שחר, מחבר המאמר