כתיבת תיאורי מקרה – חלק א'

מבט נוסף על כתיבת תיאורי מקרה – בעיות, מורכבות ופתרונות

החלטת לכתוב תיאור מקרה או לספר אותו בהרצאה?
איך כדאי לעשות זאת?

השימוש בתיאורי מקרה, נפוץ מאוד בכתיבה ובהרצאות הקשורות לטיפולים דינמיים ולטיפולים אחרים. 

מטפלות ומטפלים כותבים תיאורי מקרה בשל סיבות מגוונת, כגון: 

🔹 הרצון או הצורך להסביר, ללמד או לשתף בדרך העבודה שלהם. 
🔹 הדגמת הגישה או השיטה בהן הם משתמשים. 
🔹 רצון להבהיר דקויות הקשורות לרזי הטיפול. 
🔹 צורך בהאדרה עצמית של המטפל.
🔹 צרכים שיווקיים או מכירתיים.

תרפיסטית יושבת וכותבת

השימוש בתיאורי מקרה מעלה קשיים, שאלות ומורכבויות אתיות לא פשוטות, שמומלץ מאוד להיפגש ולהכיר אותם לפני שניגשים לכתוב את תיאורי המקרה. 

שאלות אתיות ו"דרך העומק"

עיסוק בשאלות אתיות, טומן בחובו אפשרויות "להחזקת מורכבויות" ועשוי להניב פתרונות והתייחסויות מפתיעות ומפרות, שלא היו ידועות מראש.
עבודה עם אתיקה מאפיינת את "דרך העומק", ויכולה להדגים משהו מהעבודה הפנימית ו"החזקת המורכבות" שאנו עובדים איתם בבית הספר "דרך העומק".

הבעיה המרכזית בתיאורי מקרה

נראה, שהמורכבות המרכזית המהותית בכתיבת תיאור מקרה, קשורה להפרה של הסכם מהותי במרחב הקיים בין המטפל למטופל. ניתן להבין סוגיה זו באמצעות  השאלות הבאות: 

מי נמצא במרכז? או, מי נמצא פה בשביל מי? 

החוזה הבסיסי במרחב הטיפול: המטופל במרכז והוא זה ש"מקבל"

בתהליכים הטיפוליים, ההסכם הבסיסי בחדר הטיפול הוא, שהמטופל נמצא במרכז והמטפל נמצא עבור המטופל. 

כלומר, המטופל הוא זה ש"מקבל" – הנתינה זורמת אליו מהמטפל וטובתו היא החשובה במרחב, בעוד המטפל על שלל גישותיו השונות, נמצא במרחב בשביל לעזור למטופל והוא נמצא בצד ה"נותן". 

מטפלת מחזיקה ידים למטופל

למשפט האחרון יש כמובן הסתייגות רבות, להלן שתיים מהן:

🔹 המטפל יכול לטפל במטופליו, באמצעות החוויות והאירועים האישיים החיים בתוכו (לא רק בתהליכי העברה על סוגיהם השונים), מה שבמובן מסויים הופך אותו למרכז.  
🔹 לעתים קרובות, המטפל בוחר לעבוד בתחום הטיפולי בשל צרכיו האישיים (אירועי חייו, נטיותיו  וכד'), כך שבמובן מסויים הוא "משתמש" במרחב הטיפולי להתפתחותו האישית. למשל, העבודה הטיפולית מעירה  דברים בתוכו, שזקוקים לטיפול. 

למרות ההסתייגויות שהוזכרו ועוד רבות נוספות, יש לזכור שבסופו של דבר המרחב הטיפולי מכוון בעיקר לצרכיו של המטופל. בהקשר זה, כדאי לציין שהאיזון בין יחסי נתינה וקבלה מתאזן, לרוב, באמצעות תשלום כסף שעובר מהמטופל למטפל.

המטפל הופך להיות במרכז במקום המטופל

הרצון והצורך של המטפלים לכתוב תיאור מקרה, משנים משהו בתמונת המרחב הטיפולי: הם עוסקים בצרכים של המטפלים עצמם, בעולמם, בדרכי עבודתם ובשיטתם. לרוב, הם לא באים מתוך הצרכים של המטופלים. 

בתהליך כתיבה והצגת תיאור מקרה (באופן סימבולי ולעתים גם באופן קונקרטי), המרכז וכיוון הזרימה במרחב הטיפולי משתנים, כך שהמטפלים הופכים להיות במרכז במקום מטופליהם, וזרימת הנתינה מתהפכת ומופנית מהמטופלים למטפלים. 

מטפל במרכז ומטופל מסתכל עליו

לדוגמא: 

🔹 המטפל משתמש במטופל כהשראה, בכדי לפתח את דרך הטיפול הייחודית שלו.
🔹 המטפל משתמש בקשיים ובעניינים השונים של המטופל, בכדי לשווק את הטיפולים שלו למטופלים פוטנציאליים.
🔹 המטפל אמור לבקש מהמטופל הסכמה לכתיבת תיאור המקרה (ראו בהמשך), כך שבעצם המטופל "מעניק"  משהו למטפל ולמעשה הופך להיות הצד "הנותן".

הפגיעה במטופל עלולה להיות קריטית

בעת עיסוק בכתיבת תיאור מקרה ובהפצתו, קיים חשש משמעותי של פגיעה במטופלים במרחב הטיפולי ולעתים, גם במטופלים עצמם. 

כמה נקודות שכדאי לזכור:

🔹 העובדה שהמטפל כותב תיאור מקרה על בסיס עבודה עם מטופל מסוים, גם אם הוא לא מפרסמו, עלול לפגוע במרחב הטיפולי.
🔹 לאחר פרסום תיאור המקרה, מטופלים יכולים להיחשף לחומר שכתב עליהם המטפל ולהיפגע מכך באופן דרמטי, בין אם נכתבו בכתבי עת מקצועיים, או ברשתות החברתיות. 
🔹 מטופלים יכולים להיפגע מפרסום תיאור המקרה שלהם, בין אם נתנו לו את הסכמתם ובין אם לא.
🔹 תיאורי מקרה המתארים טיפולים טובים, מרפאים ומעצימים שאכן התרחשו, אולם מתפרסמים בצורה לא אחראית, עלולים לרמוס ולפגוע ברובדי אמון בסיסיים ומהותיים של מטופלים ומטופלים לשעבר, לעתים אף מבלי שהאחרונים יהיו ערים לכך.

אז איך לנהוג? 

האם לפרסם תיאורי מקרה ואם כן באיזו צורה?

להכיר במורכבות הסוגיה

לפני שעוברים לשלב הפתרונות, חשוב להכיר בכך שישנה מורכבות רבה בכל הקשור לתיאורי מקרה. 

בכתיבת תיאורי מקרה, רצונות וצרכים שונים של המטפל ושל המטופל עלולים להתנגש וכיוון הנתינה הבסיסי של המרחב הטיפולי, מהמטפל למטופל, עלול להתהפך. 

עם כל הקושי שעלול להתעורר בעצם רעיון ההפרה של המרחב הטיפולי, חשוב להבין שהצורך של המטפל לכתוב את תיאור המקרה, חשוב גם הוא ועליו לקבל מקום. 

כאשר מכירים ברעיון המורכבות ומוכנים לשהות ולעבוד איתו (שני עקרונות חשובים ב"דרך העומק"), עשויים להתרחש מספר דברים שאולי יובילו לתנועה חיובית, כזו שלוקחת בחשבון את כל מי שנמצא במרחב.

בימים הקרובים יפורסם החלק השני שעוסק בפתרונות אפשריים לתאורי מקרה, או מילים אחרות, איך לכתוב תיאורי מקרה באופן אתי שייקח בחשבון את הצורך "לשמור" על המטופל והן את הצרכים של המטפל לכתוב את תיאורי המקרה.

© כל הזכויות שמורות לאור שחר, מחבר המאמר