אתיקה ושיווק – המקרה של סיום קורס

אתיקה ושיווק – המקרה של סיום קורס

הדברים נכתבו לאחר סיום קורסי הקיץ בשנת 2019 ורלוונטיים מאוד גם היום

לפני שבוע הסתיימו שני קורסי ההכשרה בקונסטלציה משפחתית בדרך העומק.

העבודה בקורסים ובמפגשים האישיים בדרך העומק (טיפולים, הדרכות, טיפולי סטאז' של בית הספר וכד'), מבוססים, בין השאר, על הרעיון של החזקת המורכבות והאתיקה של דרך העומק. רעיון, שלא מתיישב תמיד עם העקרונות השיווקיים בעידן הרשתות החברתיות.

בקורסים של דרך העומק, מתרחשים דברים עמוקים, אישיים ואינטימיים. בקורסים מתרחשת גם תנועה מרפאת במעמקי ההוויה.

ואז מסתיים לו הקורס הנוכחי, ובקרוב יתחיל הקורס הבא…

בשלב זה, עולות שאלות כמו:

🔷 האם לשתף במה שהיה בקורס ?
🔷 עד כמה לשתף במה שהתרחש, לטובת המתעניינים בקורס הבא שיפתח (קורס קצר או קורס שנתי)?

🔷 עד כמה לספר על התהליך העמוק והמרפא שמתרחש בקורסים של דרך העומק?

אם לא מספרים כלום – לאנשים יהיה קשה לדעת עד כמה עמוקה העבודה בקורסים ובמפגשים האישיים ועד כמה היא מרפאת.

כתוצאה מכך, אנשים המעוניינים בהתפתחות פנימית מעמיקה ומתאימים לעבודת דרך העומק, עלולים שלא לשמוע על דרך עבודה זו כלל, ומכאן, ברור שלא יוכלו להשתתף בקורסים הבאים.

במקביל, אם מוציאים תכנים מהקורסים ומספרים משהו לא מתאים, הדבר עלול לפגוע באחד או יותר מהמשתתפים בקורס, למשל, באמצעות הפרה בטעות, של חוקי הדיסקרטיות.

ברמה המעשית עולה השאלה: האם בכלל לשתף ואם כן, מה לשתף ועד כמה לעומק, לפרט בשיתוף?

כאשר מסתכלים במבט עירני על הנהוג בפייסבוק, ומתבוננים מה עושים בתי ספר אחרים להתפתחות אישית מעמיקה, ו/או כיצד נוהגים אנשים שמעבירים קורסים וסדנאות,
עולות מגוון אפשרויות שמעלות שאלות על התווך הנמצא בין המרחב האתי למרחב השיווקי.

למשל:

🔷 האם לשתף בחוויות המשמעותיות שהיו בקורס?
כלומר על מה עבדנו?

🔷 האם לשתף בתמונות של טקס קבלת התעודות?
או אולי לשתף תמונה של בוגרי הקורס מחייכים עם התעודה ביד?

🔷 האם לכתוב פוסט הערכה ותודה בפייסבוק שכולל את מי שהיה?
כמו למשל: תודה לדנה, זיווה.. שצעדו בדרך אמיצה ומרגשת…. וסיימו את קורס

🔷 ואולי לשתף בכמה חוויות כלליות שהתרחשו בקורס הנוכחי?
או אפילו דברים קטנים יותר כמו חיוכים?

🔷 ואולי, במקרה של קורסי קונסטלציה בדרך העומק, כדאי לשתף רק בתמונות של הקונסטלציות שהיו (הבדים / הייצוגים)?

בעת כתיבת הדברים, נזכרתי

במשבר הגדול שחוותה דנה (שם בדוי), שהשתתפה באחד מקורסי הקונסטלציה

(עם מורה אחרת ובמסגרת אחרת).

במפגש הסיום של הקורס, שבו עבדו על נושא של אחד המשתתפים, כל המשתתפים התבקשו להוסיף, בסוף הקונסטלציה מספר בדים אישיים, שיתארו את התהליך שלהם בקורס.

כלומר, רוב הבדים של הקונסטלציה היו של בעל הקונסטלציה וחלק קטן של שאר המשתתפים בקורס.

לאחר מספר שבועות, בעל הקונסטלציה פרסם את תמונת הבדים בדף העסקי האישי שלו למטרות שיווק (בלי שום הסבר מה רואים בבדים), כך שמי שלא היה קשור לקורס, כלל לא ידע במה או במי מדובר.

למרות שזהו מקרה "גבולי" עד זניח לרוב האנשים, הרי שהתמונה הזאת, שפורסמה בתום לב, פגעה בדנה אנושות, מבחינתה זאת הייתה בגידה איומה.

(מיותר לציין, שתיאור המקרה המופיע כאן, עם מספר שינויים, נכתב לאחר שהתקבלה הסכמה מלאה של דנה ושל המורה שלה, וזאת לאחר שיקול דעת מעמיק, שבו השתכנעתי שזהו הדבר שנכון לעשותו).


הנטייה בדרך העומק, הן בתיאורי מקרה והן בסיומי קורסים, היא לא לכתוב דברים קונקרטיים כלל,

אלא אם כן, המשתתפים מפרסמים בכתב את החוויות שלהם באופן ציבורי, או כתבו משובים מתוך כוונה לפרסמם בצורה ברורה או מלאה, ולאחר שיקול דעת נוסף של המנחה, שהשתכנע שזה נכון גם לנוגעים בדבר, שהדברים יפורסמו בהקשרים שיווקיים של דרך העומק.

אז,
נכון הוא שהרוב לא מפורסם
וגם נכון שלא מדובר בהתנהלות שיווקית טיפוסית.

(וברור שזה לא דבר שאופייני לבית ספר שעושה קורסים),
יחד עם זאת, יש בכך משהו מדויק,
כזה שבונה אמון, ביטחון, מוגנות.
כזה שמאפשר לעשות את עבודת העומק – הכל כך משמעותית לדרך העבודה שלנו!

וכן,
כאמור, הסתיימו להם שני קורסי קיץ משמעותיים,
טובים, דרמטיים, עם תנועה חיובית ומרפאת,
כזאת שמזכירה ומהדהדת את כל 20 הקורסים האחרונים בדרך העומק.
למעשה, הקורס האחרון מציין את סיום הקורס ה- 20 בדרך העומק.

ובכדי לציין זאת בצורה אתית שמחזיקה את המורכבות
ההולמת את דרך העומק

בחרתי לכתוב את הדברים הללו ולשים כתמונה, את התעודות שקיבלו משתתפי הקורסים 🙂

אור,
דרך העומק

אתיקה ושיווק – המקרה של סיום קורס

קורסי הקיץ של דרך העומק לשנת 2019, הסתיימו:

לפני שבוע וחצי הסתיים קורס הכשרה בקונסטלציה בקליניקה בדרך העומק (מודולה).
והשבוע, הסתיים קורס הבסיס בקונסטלציה משפחתית ומערכתית בדרך העומק (מודולה).

העבודה בקורסים ובמפגשים האישיים בדרך העומק (טיפולים, הדרכות, טיפולי סטאז' של בית הספר וכד'), מבוססים, בין השאר, על הרעיון של החזקת המורכבות והאתיקה של דרך העומק. רעיון, שלא מתיישב תמיד עם העקרונות השיווקיים בעידן הרשתות החברתיות.

בקורסים של דרך העומק, מתרחשים דברים עמוקים, אישיים ואינטימיים. בקורסים מתרחשת גם תנועה מרפאת במעמקי ההוויה.

ואז מסתיים לו הקורס הנוכחי, ובקרוב יתחיל הקורס הבא…

בשלב זה, עולות שאלות כמו:

האם לשתף במה שהיה בקורס ?
וגם, עד כמה לשתף במה שהתרחש, לטובת המתעניינים בקורס הבא שיפתח (קורס קצר או קורס שנתי)?

עד כמה לספר על התהליך העמוק והמרפא שמתרחש בקורסים של דרך העומק?

עד כמה לספר על הסיום הבריא והמבריא, שהתרחש?
או במילים אחרות, עד כמה לשתף במה שקרה במרחבי הסדנאות והקורסים של דרך העומק?
למשל:

אם לא מספרים כלום – לאנשים יהיה קשה לדעת עד כמה עמוקה העבודה בקורסים ובמפגשים האישיים ועד כמה היא מרפאת.
כתוצאה מכך, אנשים המעוניינים בהתפתחות פנימית מעמיקה ומתאימים לעבודת דרך העומק, עלולים שלא לשמוע על דרך עבודה זו כלל, ומכאן, ברור שלא יוכלו להשתתף בקורסים הבאים.

במקביל, אם מוציאים תכנים מהקורסים ומספרים משהו לא מתאים, הדבר עלול לפגוע באחד או יותר מהמשתתפים בקורס, למשל, באמצעות הפרה בטעות, של חוקי הדיסקרטיות.

ברמה המעשית עולה השאלה: האם בכלל לשתף ואם כן, מה לשתף ועד כמה לעומק, לפרט בשיתוף?

כאשר מסתכלים במבט עירני על הנהוג בפייסבוק, ומתבוננים מה עושים בתי ספר אחרים להתפתחות אישית מעמיקה, ו/או כיצד נוהגים אנשים שמעבירים קורסים וסדנאות,
עולות מגוון אפשרויות שמעלות שאלות על התווך הנמצא בין המרחב האתי למרחב השיווקי.

למשל:

האם לשתף בחוויות המשמעותיות שהיו בקורס?
כלומר על מה עבדנו?

האם לשתף בתמונות של טקס קבלת התעודות?
או אולי לשתף תמונה של בוגרי הקורס מחייכים עם התעודה ביד?

האם לכתוב פוסט הערכה ותודה בפייסבוק שכולל את מי שהיה?
כמו למשל: תודה לדנה, זיווה.. שצעדו בדרך אמיצה ומרגשת…. וסיימו את קורס

ואולי לשתף בכמה חוויות כלליות שהתרחשו בקורס הנוכחי?
או אפילו דברים קטנים יותר כמו חיוכים?

ואולי, במקרה של קורסי קונסטלציה בדרך העומק, כדאי לשתף רק בתמונות של הקונסטלציות שהיו (הבדים / הייצוגים)?

בעת כתיבת הדברים, נזכרתי במשבר הגדול שחוותה דנה (שם בדוי), שהשתתפה באחד מקורסי הקונסטלציה (עם מורה אחרת ובמסגרת אחרת).

במפגש הסיום של הקורס, שבו עבדו על נושא של אחד המשתתפים, כל המשתתפים התבקשו להוסיף, בסוף הקונסטלציה מספר בדים אישיים, שיתארו את התהליך שלהם בקורס.

כלומר, רוב הבדים של הקונסטלציה היו של בעל הקונסטלציה וחלק קטן של שאר המשתתפים בקורס.

לאחר מספר שבועות, בעל הקונסטלציה פרסם את תמונת הבדים בדף העסקי האישי שלו למטרות שיווק (בלי שום הסבר מה רואים בבדים), כך שמי שלא היה קשור לקורס, כלל לא ידע במה או במי מדובר.

למרות שזהו מקרה "גבולי" עד זניח לרוב האנשים, הרי שהתמונה הזאת, שפורסמה בתום לב, פגעה בדנה אנושות, מבחינתה זאת הייתה בגידה איומה.

(מיותר לציין, שתיאור המקרה המופיע כאן, עם מספר שינויים, נכתב לאחר שהתקבלה הסכמה מלאה של דנה ושל המורה שלה, וזאת לאחר שיקול דעת מעמיק, שבו השתכנעתי שזהו הדבר שנכון לעשותו).

הנטיה האישית שלי ושל תלמידי דרך העומק, הן בתיאורי מקרה והן בסיומי קורסים, היא לא לכתוב דברים קונקרטיים כלל, אלא אם כן, המשתתפים מפרסמים בכתב את החוויות שלהם באופן ציבורי, או כתבו משובים מתוך כוונה לפרסמם בצורה ברורה או מלאה, ולאחר שיקול דעת נוסף של המנחה, שהשתכנע שזה נכון גם לנוגעים בדבר, שהדברים יפורסמו בהקשרים שיווקיים של דרך העומק.

אז,.
נכון הוא שהרוב לא מפורסם
וגם נכון שלא מדובר בהתנהלות שיווקית טיפוסית.

(וברור שזה לא דבר שאופייני לבית ספר שעושה קורסים),
יחד עם זאת, יש בכך משהו מדויק,
כזה שבונה אמון, ביטחון, מוגנות.
כזה שמאפשר לעשות את עבודת העומק – הכל כך משמעותית לדרך העבודה שלנו!

וכן,
כאמור, הסתיימו להם שני קורסי קיץ משמעותיים,
טובים, דרמטיים, עם תנועה חיובית ומרפאת,
כזאת שמזכירה ומהדהדת את כל 20 הקורסים האחרונים בדרך העומק.
למעשה, הקורס האחרון מציין את סיום הקורס ה- 20 בדרך העומק.

ובכדי לציין זאת בצורה אתית שמחזיקה את המורכבות
ההולמת את דרך העומק

בחרתי לכתוב את הדברים הללו ולשים כתמונה, את התעודות שקיבלו משתתפי הקורסים 🙂

אור,
דרך העומק